<h1>משפטי בדיקת הסכין לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
דין סכין של ע"ז. סכין של עבודה זרה מותר לשחוט בה מפני שמקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מפני שהוא מתקן ואפי' הסכין חדש ולא שמשו בדבר של איסור אלא שפצעו בו את האגוז אסור ליהנות ממנו כיון דשמש לפני ע"ז שנא' [דברים י"ג] ולא ידבק בידך מאומה מן החרם הנה אסור אבל מותר לשחוט בו מפני שהוא מקלקל ואעפ"י שהתרתי לשחוט בו פעמים יש שאסור מפני שהוא מתקן את הבהמה כגון שהיא מסוכנת.
<h2>דף ח:</h2>
דין סכין של גוים. אתמר השוחט בסכין של גוים רבא אמר קולף מקום שחיטה רבה בר הונא מדיח והלכתה מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב לחומרא פי' סכין זה ידוע לנו בן יומו פי' שהגוי חתך בו ביום בשר איסור דאם אינו בן יומו הרי הוא נותן טעם לפגם ומותר והוצרכנו לומר כן משום דקיימא לן בע"ז [עיי"ש ל"ח ע"ב] דסתם כלים של גוים אינם בני יומם אבל הרב אמר אעפ"י שאינו בן יומו מצית לאוקמא וכגון שיש שמנינות על הסכין אעפ"י שאינו בן יומו אסור דכי אמרינן נותן טעם לפגם ומותר ה"מ במה שבלוע אבל בשעה שהוא בעין לא שנא בני יומן ולא שנא שאינן בני יומן קולף מקום השחיטה שהרי בלעה משמנינות הסכין ומדיחה במים פי' בית השחיטה ובגמרא מפרש טעמא דמאן מדיח משום דסבר דבית השחיטה צונן היה ולכך צריך הדחה מפני שמנינות הסכין עומד בדפנות השחיטה שאי אפשר שלא יהא שמנינות בדפני השחיטה כיון שיש שמנינות בסכין ולכך צריך הדחה ומאן דאמר קולף כיון שהסכין דוחק בכח השחיטה ודאי בלע והילכך מדיח כיון דר' אמר בלע דרותח כך דעת הריא"ף וגאונים אחרים אבל ר"א ז"ל פסק כרב דאמר קולף משום דקימא לן הלכה כרב באיסור מפני שהוא מחמיר ואע"ג דפסק בגמרא דבית שחיטה אינו רותח ואינו בלע דאי הוה רותח הוי בלע אבל מכל מקום חם הוא וצריך קליפא (דהאי) [דאי] הוי רותח (ו)לא סגי לה בקליפא דהנותן דבר צונן לתוך דבר חם לעולם התחתון גובר ובכן הבהמה למטה ולא סגי ליה בקליפה ולא דמי לשוחט את הטריפה דאמרינן דבהדחה בצונן סגי ליה דהתם אינו אלא לפי שעה ואי אפשר בלא הכי ומ"מ הקלנו בה אבל סכין של גוים שהיא עומדת לחתוך בו איסור ודאי קליפא צריך.
דין סכין ששחט בה טרפה. סכין ששחט בה טרפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מדיחה בחמין וחד אמר מדיחה בצונן והילכתא אפי' בצונן ואי איכא בלייתא דפרסא לא צריך אלא מכפרה בבלייתא דפרסא ואינה צריכה הדחה פי' שחט בהמה ונמצא טרפה מדיחה לסכין אפי' בצונן או מקנח בסמרטוט פי' בגד בלוי שכן קורין לאנשים המלבישן בגדים בלויין סמרטוטין וה"ה לכל דבר קשה ודי לו בכך ואם מקנחו בעור הבהמה יפה הוא שהרי הוא כסמרטוט והאי דתנן סכין ששחט בה טרפה כיון דתנא סכין של גוים משום דהייתי אומר כיון דסכין של גוים לא בעי אלא הדחה וסכין ששחט בה טרפה לא לבעי אפי' הדחה קל"ן והא דתניא סכין ששחט בה טרפה (ולא) [ולמה] תנא של גוים הייתי אומר כיון דבסכין ששחט בה טרפה בעי הדחה סכין של גוים לא לבעי הדחה ולא סגי בהדחה קל"ן וטעמא דסכין ששחט בה טרפה משום שיש בסכין משמנינות הטרפה וכשישחט ישאר בדופני השחיטה תדע דמטעם שמנינות ולא מטעם איסור דם דאם כן אפי' שחט בה כשרה צריכה הדחה ואינו כן שאם שחט כשירה מותר לשחוט אחרת בלא הדחה ועוד שהדם אינו יוצא אלא במליחה.
<h2>דף י:</h2>
עיקר חכמת בדיקת הסכין ביישוב הדעת ובכונת הלב כמו שעינינו רואות כי פעמים יבדוק האדם את הסכין ולא ימצא בה פגימה וכשהוא חוזר ובודק פעם שנייה ימצא הפגימה אין זה אלא שלא כיון לבו בראשונה וכיוון באחרונה על כן חייב השוחט לפנות לבו מכל מחשבות בעת הבדיקה כדי שיכוין לבו ובכל כחו לבדוק יפה וכל שכן שאין לדבר עם בני אדם בשעת הבדיקה וכאשר נבאר שחייב השוחט לבדוק י"ב בדיקות קודם שחיטה כך חייב לבדוק אחר שחיטה שאם תמצא הסכין פגומה לאחר שחיטה הנה שחיטתו פסולה דאמרינן בגמרא הוה עובדא ועבד רב יוסף הילולא לבריה וטרף רב יוסף תליסר חיותא ואפי' קמיתא דאמר שמא בעור נפגם ואמרינן התם האי מאן דשחיט בהמות רבות יבדוק בין כל חדא וחדא התם משום זהירותא יתירה הוא מפני שחיטת רוב הבהמות שלא יפול בהן ספק ולכן חייב השוחט לבדוק בין כל חדא וחדא י"ב בדיקות ואסור לאדם להכניס עצמו לומר לא אבדוק בין שחיטה לשחיטה אלא באחרונה כי בוטח אני בסכין שלא תפגם כלל שאם תמצא הסכין פגומה באחרונה נמצא פושע פשיעה גמורה בשאר הבהמות בזה הפסק יש שני טעמים האחד שאסור לאדם להשחית את ממונו שנית יש שמא ח"ו יחוס על ממונו ולא יאמר ולא יגלה הפגימה אשר מצא בסכין ויאכיל טרפה לאחרים וכ"ש שאין לו לפשוע ועוד אם פשע חייב לשלם וגם יש לחוש שמא ח"ו מתירא מפני בעל הממון ולא יגלה הפגימה ונמצא זה מחטיא את הרבים באיסור אכילת נבלה ועוד יהיו רוב ימיהם באיסור לפי שכל כליהם יהיו מעורבין באיסור ואוכלים זמן הרבה באותם כלים ועל כן חיב השוחט לבדוק הסכין בין כל בהמה ובהמה כמו שבארנו.
<h2>דף יז:</h2>
שלש מדות בסכין אוגרת ומסוכסכת ועולה ויורדת. אוגרת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו פסולה פי' אוגרת משתי רוחותיה שיש שני עוקצין לפגימה אחד מכאן ואחד מכאן והפגימה באמצע וכשבודק אדם את הסכין בין בהולכה בין בהובאה מכל צד ורוח הוא מוצא את הפגימה אוגרת מלשון אסיפה פי' שהצפורן נאספת שם שאינה יכולה לצאת בלא נגיעת הצפורן בעוקץ מלשון [משלי ו'] אגרה (בקיץ) [בקציר] מאכלה שהוא לשון אסיפה. מסוכסכת לא ישחוט בה ואם שחט שחיטתו כשרה פי' מסוכסכת מעורבת להכשיר ולפסול שאם שחט בהולכה או בהובאה כשרה ואם שחט מצד הפגימה פסולה ולכך קרי ליה מסוכסכת מלשון [ישעיה י"ט] וסיכסכתי שהוא כמו וערבבתי. וצריכה שלשה תנאים ואלו הם שיודע בה קודם שחיטה כדי שיזהר ממנה שלא ישחוט דרך שהרוח שאין הפגימה נכרת בה התנאי השני אין לסכין אלא פגימה אחת ואינה נראית אלא מרוח אחת התנאי השלישי שתהא הפגימה עומדת בראש הסכין אבל עומדת באמצע הסכין אפי' מסוכסכת פסולה שמא הוליך והביא ושחט בסכין פגומה כך דעת רש"י ז"ל אבל רי"ף והרמב"ן כתבו אעפ"י שהפגימה עומדת באמצע אם העוקץ עומד כלפי הראש כשרה אעפ"י שהסימן יורד לתוך על כרחך כיון שהעוקץ עומד כנגד הסימן אלא שהסימן עובר עליו ונופל בפגימה ואין יכול העוקץ לבזוע הסימן וכשרה. עולה ויורדת כגון שהסכין נמוך במקום אחד וגבוה במקום אחד כגון שהיה שם פגימה גדולה והוחלף העוקצין של פגימה ונשאר הסכין עולה ויורד כיון שאין שם עוקצין אינה חשובה פגימה ומותר לשחוט באותו סכין אפי' לכתחלה.
מנין לבדיקת הסכין מיד חכם מן התורה ר"ל מנין שחייב אדם להראות סכינו לחכם קודם שישחוט שנאמ' [ש"א י"ד] ושחטתם בזה ואכלתם פי' בדוק כמו זה שאול ע"ה אמר לישראל שישחטו בסכין שיהא בדוק מיד חכם כמו זה שהוא בדוק מידי שאני חכם ומדאמרינן זה ודאי סכין בדוק היה ולא דבר אחר ועוד אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם משמתין ליה רבא אמר מעבירינן ליה ומכריזין אבשריה דטרפה הוא ולא פליגי כאן שנמצאת סכינו יפה וכאן שלא נמצאת סכינו יפה והרמב"ן ז"ל אמר מנדין אותו פי' על שביזה תלמידי חכמים ושחיטה כשירה דאין לאסור השחיטה מפני נדוייו והכי אמרינן [ברכות י"ט ע"א] מנדין לכבוד הרב והאי כבוד הוא לו ומאבדין אותה ממנה שלא ימכרנה אפי' לגוים כיון דסכינו פגום ולא חס על כבוד הרב אין חסין על ממונו. ובהלכות הריא"ף ז"ל כתב שמעבירין אותו כלומר שלא יהא טבח לעולם אבל אינו חייב לחזור אחריו אם אינו בפניו כששוחט דהא ליכא בזיון לת"ח כיון שאינו שוחט בפניו ועוד אמרו רז"ל על בדיקת הסכין במאי בדקי לה סכינה במיא בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא בסורא בדקי לה בבשרא אמרי בשרא אכיל לה ובשרא בדיק לה אמר רב פפא צריכה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתיה.
עיקר חכמת בדיקת הסכין ביישוב הדעת ובכונת הלב כמו שעינינו רואות כי פעמים יבדוק האדם את הסכין ולא ימצא בה פגימה וכשהוא חוזר ובודק פעם שנייה ימצא הפגימה אין זה אלא שלא כיון לבו בראשונה וכיוון באחרונה על כן חייב השוחט לפנות לבו מכל מחשבות בעת הבדיקה כדי שיכוין לבו ובכל כחו לבדוק יפה וכל שכן שאין לדבר עם בני אדם בשעת הבדיקה וכאשר נבאר שחייב השוחט לבדוק י"ב בדיקות קודם שחיטה כך חייב לבדוק אחר שחיטה שאם תמצא הסכין פגומה לאחר שחיטה הנה שחיטתו פסולה דאמרינן בגמרא הוה עובדא ועבד רב יוסף הילולא לבריה וטרף רב יוסף תליסר חיותא ואפי' קמיתא דאמר שמא בעור נפגם ואמרינן התם האי מאן דשחיט בהמות רבות יבדוק בין כל חדא וחדא התם משום זהירותא יתירה הוא מפני שחיטת רוב הבהמות שלא יפול בהן ספק ולכן חייב השוחט לבדוק בין כל חדא וחדא י"ב בדיקות ואסור לאדם להכניס עצמו לומר לא אבדוק בין שחיטה לשחיטה אלא באחרונה כי בוטח אני בסכין שלא תפגם כלל שאם תמצא הסכין פגומה באחרונה נמצא פושע פשיעה גמורה בשאר הבהמות בזה הפסק יש שני טעמים האחד שאסור לאדם להשחית את ממונו שנית יש שמא ח"ו יחוס על ממונו ולא יאמר ולא יגלה הפגימה אשר מצא בסכין ויאכיל טרפה לאחרים וכ"ש שאין לו לפשוע ועוד אם פשע חייב לשלם וגם יש לחוש שמא ח"ו מתירא מפני בעל הממון ולא יגלה הפגימה ונמצא זה מחטיא את הרבים באיסור אכילת נבלה ועוד יהיו רוב ימיהם באיסור לפי שכל כליהם יהיו מעורבין באיסור ואוכלים זמן הרבה באותם כלים ועל כן חיב השוחט לבדוק הסכין בין כל בהמה ובהמה כמו שבארנו.
<h2>דף ל:</h2>
כמה הוא אורך הסכין ששוחטין בה כל שהוא יש מפרש כל שהוא ר"ל כל שיש בו גמטריא של הוא שהם י"ב וכן מצינו בשאול כשצוה לישראל אמר [ש"א י"ד] ושחטתם בזה שיש בו מלות בזה שיש בה שנים עשר אצבעות וג"כ גוזרין מזה שנים עשר בדיקות.
